מתוך עיתון הארץ "הקצב של הלב" מאת בן שלו "כמעט 30 שנה אני מתחבא מאחורי התופים", אומר גיל לדין, "ועכשיו אני אומר  הנה, זה מה שיש לי. זאת האמת שלי. אני חושב שלא התרגשתי כך אף פעם".  לדין מתקשה לספור כמה פעמים השתתף בפסטיבל הג'ז באילת,  ההופעה שלו, שנקראת "מקורות יודעי דבר", כוללת לחנים מקוריים לטקסטים מהמקורות.  מצד אחד, ג'ז, פאנק, רגאיי ודראם אנ' בייס; מצד אחר, ישעיהו, קהלת, משלי ופרקי אבות.  החיבור הזה, שבשביל לדין היה טבעי מאוד, משקף גם את האהבה שלו לערבוב בין עולמות  מוסיקליים שונים וגם את התהליך הרוחני שבו נהפך ליהודי מאמין.

צילום:ראובן קפוצ'ינסקי

 לדין, בן 46, מהמתופפים הבולטים בישראל ב-25 השנים האחרונות, עבר לכל אורך הקריירה שלו בין הג'ז למוסיקה הפופולרית.

 הוא התחיל לנגן כנער אחרי ששמע אצל שכן בחולון, "שנחשב צ'חצ'ח כי היה הולך למועדונים",תקליטים של אריתה פרנקלין וג'יימס בראון

 ונדהם מהגרוב האדיר של המוסיקה שלהם.

הוא היה חבר עם ברי סחרוף הצעיר בלהקת הרוק המתקדם "חלום קוסמי" ובסביבות גיל 20 ניגן גם עם יהודית רביץ,

 גם עם הסקסופוניסט פטר ורטהיימר וגם עם הזמר טוני ריי, שגילה לו את הרגאיי. "אני מוצא קשר הדוק גם בין רגאיי לג'ז,

בין ה'וויילרז' של בוב מארלי לבין מיילס דייוויס וגם בין רגאיי למוסיקה יהודית וישראלית.

 יש משהו בהרמוניות המינוריות של הרגאיי שהוא מאוד יהודי, עוד לפני מתיסיהו", הוא אומר.

הוא נסע לבוסטון ללמוד בבית הספר ברקלי ואחר כך חי כמה שנים בניו יורק, שם "טחן את החלטורות הדוסיות, שהיו קריעת תחת",

אבל גם ניגן מוסיקה יותר מאתגרת ואפילו שיתף פעולה באופן חד פעמי עם הבסיסט הגדול ג'קו פסטוריוס

 ("הייתי כל כך מפוחד שבקושי ניגנתי", הוא מספר). כשחזר לארץ התקשר אליו לואי להב, המפיק של שלמה ארצי,

שעמד לצאת לסיבוב ההופעות של "חום יולי-אוגוסט". "לואי אמר לי, 'בכל המוסיקה של ארצי יש בסך הכל שני מקצבים.

מקצב א': בום-טק-בום-טק. מקצב ב': בום-טק-בום-בום-טק. אתה חושב שאתה יכול לנגן את זה לפני עשרת אלפים איש?"

בשנים האחרונות ניגן הרבה בהצגות, ליווה את בועז שרעבי, עשה כמה עבודות כמעבד ("חבורות זמר וכל מיני כאלה")

 וניגן ג'ז בבתי קפה, מסעדות ומועדונים קטנים. "כל פעם שקוראים לי אני בא, אבל אין הרבה עבודה בג'ז", הוא אומר.

ההתקרבות שלו לדת התחילה לפני שנים לא מעטות, "בתקופה שהרגשתי שאני לבד, שהחיים עוברים לידי. זה קרה לאט לאט.

 בהתחלה קצת קידוש בשבת, פה שיעור, שם ללכת לבית כנסת, עד שיכולתי לומר שאני אדם דתי". כשהפסיק לנגן בשבת נתקל בקושי גדול.

 "הופעות בימי שישי זה לחם חוק, ונאלצתי לוותר על הרבה עבודות", הוא אומר. "אבל בשנתיים האחרונות אני מרגיש פתיחות הרבה יותר גדולה.

 אנשים פתאום מקבלים את זה".

הרעיון להופעה "מקורות יודעי דבר" עלה לפני כשנתיים, כשלדין עבד עם מקהלה של נערים יוצאי אתיופיה.

"אחת הנערות שרה באודישן שלה את 'ממעמקים קראתיך' בלחן חסידי, ואני החלטתי לעשות מזה משהו אחר.

לקחתי קטע משיר של הזמר האתיופי מחמוד אחמד והלבשתי עליו מוסיקה שאני חיברתי. הכל מתחיל מהחיבור החזק שלי לטקסטים מהמקורות.

 יש בהם תמצות של כל כך הרבה חוכמה במשפט אחד".

האם לא חשש להלחין מחדש פסוקים מרכזיים כל כך? "לא. גם כי אין לי יומרות גדולות, וגם כי אני מרגיש בבית כשאני מתעסק עם הטקסטים האלה.

זה המקום שבו אני נמצא באמת, והמוסיקה נבעה ממני, נשפכה ממני. התפללתי שזה יקרה וברוך השם זה קרה".